ישרא מרין יצור מבנים 3000 בע"מ ואח' נ' בחרי ואח'

החלטה

בתובענה שהגישו המבקשים ביום 24.10.11 עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי הטיוטה של ההסכם שלא נחתמה על ידי הצדדים היא הסכם מחייב; בהתאם להצהרה זו, קרי כי נכרת הסכם מחייב, מבוקש סעד של אכיפת ההסכם שמשמעו האופרטיבית היא הקצאת 32% ממניות המשיבה 2, מינוי שני דירקטורים, המצאת דוחות מפורטים על כל הפעולות שנעשו בחברה "מאז שנכרת ההסכם בחודש ספטמבר 2008" (סעיף 4 לתובענה) לרבות עסקאות עם בעלי ענין, וכן המצאת דוחות רווח והפסד, מאזנים מבוקרים וכו'.

בצד התובענה – הגישו המבקשים 'בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני' במעמד צד אחד האוסר על המשיבים "לפעול בכל דרך משפטית לביצוע העברת מניות אצל המשיבה... אצל חברות בנות של המשיבה..." (סעיפים 1, 2 לבקשה) וכן צו "האוסר על ביצוע דיספוזיציות ברכוש המשיבה..." ו"ברכוש חברות בנות" של המשיבה; כן התבקש צו מניעה במעמד הצדדים "האוסר על המשיבה לקבל החלטות מכל סוג שיש בהם לסכל ביצוע הסכם הקצאת המניות שהמשיבה התחייבה בביצועה זאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי" (סעיף 3 לבקשה).

כן התבקש צו עשה במעמד הצדדים המחייב את המשיבים למסור דוח מפורט לגבי הנעשה בחברה מאז נכרת ההסכם בין הצדדים (לגבי רכוש, כספים, הפקדות, מיסים דיוידנדים שחולקו, הוצאות וכו') וכן צו המחייב את המשיבה "להשלים חלוקת דיווידנד" (מצוטט מהרישא לבקשה).

3.לאחר שעיינתי בבקשה הכללית שהוגשה בצירוף מסמכים שאינם תומכים דווקא במסקנה כי הטיוטה היא הסכם מחייב, לא ראיתי להעתר לבקשה במעמד צד אחד וקבעתי דיון דחוף במעמד הצדדים.

4.הבסיס לזכות המבקשים לסעדים הזמניים המבוקשים במסגרת בקשה זו, הוא השאלה האם למבקשים זכות חוזית תקפה המזכה אותם בסעדים המבוקשים. ברור כי ככל שלא הוצגה לפני תשתית עובדתית מספקת בדבר תוקפו של ההסכם הכולל חיוב להקצות מניות למבקשים, ממילא לא זכאים המבקשים לסעדים הזמניים שהרי נקודת המוצא המצדיקה לשקול אם להעניק הסעד הזמני היא הוכחת זכות לכאורית למניות מכח הסכם מחייב.

5.לטענת המבקשים טיוטת ההסכם המחייבת את הצדדים היא ההסכם שנכרת בספטמבר 2008 אך לא נחתם "מסיבות שונות" "ואולם נחשב כמחייב" ומשכך מזכה את המבקשים בכל הסעדים המבוקשים.

לא רק שהטיוטה, שלטענת המבקשים היא ההסכם המחייב, לא נחתמה "מסיבות שונות" אלא שנוספות לכך נסיבות שונות כפי שעולה מהחומר שהוצג לעיוני, הן זה שצורף לבקשה והן זה שצורף לתגובה, ואלה אינם תומכים דווקא בתוקפו של ההסכם מספטמבר 2008, בודאי לא אוכל לומר בשלב המקדמי הזה כי הראיות שהוצגו לי הן ראיות מהימנות לקיומה של עילה חוזית מכח טיוטת ההסכם מספטמבר 2008 שלא נחתמה ואשר מכוחה מבוקשים כל הסעדים, וזאת לאחר שהוצגו מסמכים מאוחרים לטיוטה זו וממנה נלמד על חיובים אחרים, על ויתור של המבקשים, על כספים שהמבקשים לא עמדו בתשלומם במועד, על אי עמידה של המבקשים בהחזר הלוואות ועל התוצאה המוסכמת לכאורה כי אי עמידה באלה מבטלת את ההסכם; אומר עוד כי מהדיון שהתקיים לפני התרשמתי לקיומן של ראיות לכאוריות לקיומה העקרוני של עילת תביעה כספית (ואינני קובעת מסמרות בכך גם לא לענין גובה הסכום), אך אין עניין זה רלוונטי בעת הזאת, לא באשר לתובענה וממילא לא באשר לסעדים הזמניים כמבוקש.

6.מהבקשה ומהנספחים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי בין הצדדים מערכת יחסים עסקית שמקורה בהלוואה בת 8 מיליון ₪ שנתנו המבקשים לאורי בחרי, אחיו של המשיב 1, שהיה מנכ"ל חברת רב בריח (שהיתה בשליטת המשיב 1) כדי למנוע קריסת החברה "וכדי שיוכל לקיים את חברת רב בריח אחרת זו תקרוס" (סעיף 26 לבקשה); לאחר שחברת רב בריח קרסה ואורי בחרי נכנס להליכי חדלות פרעון וכדי למנוע 'מחיקת' סכום ההלוואה בסדר גודל זה ו'כדי להצילה' רקמו הצדדים עסקאות של רכישת המניות במשיבה 2 בסכום של 33,000,000 ₪ כשהסכום של 8 מיליון ₪ יהיה על חשבון רכישת מניות במשיבה 2 ובמסגרת ההסכמות היו אמורים בסופו של יום להביא להקצאת 32% ממניות המשיבה 2 תמורת הסך של 33 מיליון ₪ בהתאם לשווי חברה של 109 מיליון ₪.

הגם שלטענת המבקשים זו העיסקה - הרי שגדר ההסכמות היה כי למרות ש-32% המניות שיוקצו למבקשים משקפים בפועל שווי חברה אמיתי של 109,000,000 ₪ הרי "שכלפי חוץ ביקש שהון המניות הנרכש ירשם בהסכם כשווה סה"כ 6.5 מיליון ₪ בלבד" (סעיף 4 לבקשה), וה-8 מיליון שניתנו כהלוואה לאח המשיב "יחשבו... 'אבודים' ככסף חי וכחלק מתשלום ע"ח רכישת מניותיה ואולם הרכישה צריכה להתבצע לפי השווי של 109,000,000 ₪" (סעיף 5).

לטענת המבקש הוא העביר 33,000,000 ₪ אך המניות לא הוקצו לו; לדבריו בוצעו ההעברות באופן הבא- 8 מיליון ₪ כהלוואה לאח של המשיב; למעלה מ-5 מיליון ₪ לנושי האח בשוק האפור שכונו על ידי הצדדים 'הרעים' (סעיף 33.2 לבקשה); 13.5 מיליון ₪ בהעברה ישירה למשיבה 2 והיתרה כדי להגיע לסך של 33 מיליון ₪ בדרך של קבלת דיבידנד שהיו המבקשים אמורים לקבל מהמשיבה 2 לאחר שהמניות יוקצו לה.

7.לטענת המבקשים הצליחו המשיבים 'להוציא מהמבקשים בעורמה ובדרך מתוחכמת סך של מעל 33,000,000 ₪' תמורת רכישת 32% מהון המניות של המשיבה 2 לפי שווי חברה של 109,000,000 ₪. הוצאת הכספים על ידי המשיבים היתה בדרך של זיהוי מצוקת אשראי אצל המבקש ורצונו לקבל את הסך של 8 מיליון ₪ בחזרה; וכאן מתאר המבקש ארוכות הן בבקשה והן בטיעון לפני כיצד 'משכו אותו המשיבים' ולא רשמו את המניות על שמו, כיצד נכנס למצוקה כספית והיה זקוק לכספים, כיצד נערכו הסכמים נוספים לאחר שהמשיב 1 הצליח ל'שכנע' את המבקשים לותר על הקצאת המניות וכי המבקש יוכל לקבל אשראי מהבנק דווקא ללא ההקצאה, וכיצד הסכים המשיב 1 להלוות למבקש כסף והכין "שורה של הסכמים חד צדדיים שהוכנו על ידי משיב 1 כתנאי להענקת ההלוואה שנוכח ציר הזמן והלחץ הרב שבו שררו לעת שנשלחו הטיוטות כלל לא נקראו על ידם לא הובנו גם אילו היו נקראים נוכח מורכבותם..." (סעיף 44 לבקשה). לטענת המבקשים כל המסמכים נשלחו 'בדקה ה-90 ממש לפני שירדה הגיליוטינה על המשך קיומה המסחרי של המבקשת מבחינת האשראי שהיה לה בבנק" (סעיף 46 לבקשה).

המבקשים מתארים באריכות בתצהירם את הסיבה למסמכים הרבים שצורפו, אלה המתיישבים דווקא עם גירסת המשיבים – וההסבר המתחייב בנסיבות כאלה מתמקד כולו בטענה לניצול ציני שעשו המשיבים במצוקות המבקשים, ומתוך מצוקה זו נחתמו המסמכים המבטלים למעשה את ההסכמות הראשוניות, קרי ביטול ההסכמה להקצאת המניות.

8.מהחומר שהובא לפני, וצורף לתגובה וחלקו גם לבקשה עולה לכאורה כי לאחר הטיוטה מספטמבר 2008 עליה מבקשים המבקשים להצהיר כי היא ההסכם המחייב ומכוחה מבקשים להקצות מניות שיבטאו זכות בחברה באופן שיצדיק מתן סעד זמני, נחתמו מסמכים שונים וביניהם למשל נספח כ"ב לבקשה (מיום 6.5.09) ממנו עולה במפורש כי "הצדדים מבטלים בזה כל טיוטא, כל מסמך וכל הסכם בענין השקעת ישראמרין בבחרי עסקים, לרבות מתן הלוואות של ישארמרין לבחרי עסקים"; ומסמכים כמו נספח כ"א 5 מיום 30.6.11 ובו פנייה של המבקשים לשנות הסכמות קודמות, וכן כי אם לא יעמדו בהתחייבויות שונות (העברת כספים או 'העברת זהב') הרי שזה "תנאי מוחלט וכי אם מסיבה כלשהי לא אעמוד בו אפילו יהיה איחור של יום אחד ...הפיצוי יהיה שכל השקעתי והלוואתי אליך... תהפוך השקעתי להיות ביתרת אפס ובכך יהיה גמר חשבון בינינו, כך שכל יתרת השקעתי מעבר לסכומי ההחזר תהפוך להיות הפסד שלי" (סעיף 3 לנספח כ"א 5) ובהמשך אותו נספח חוזרים המבקשים כי ככל שלא ימלאו את חלקם "אין לי ו/או למי מטעמי ... כל טענה ו/או דרישה כלפיך..."; כך הוצגו מסמכים נוספים מהם עולה לכאורה כי המבקשים לא עמדו בהסכמות המאוחרות לטיוטא שלכאורה בוטלה ומשכך בטל ההסכם ביניהם.

9.במהלך הדיון שהתקיים לפני טען ב"כ המבקשים ארוכות לנסיבות הקשרים עם המשיבים וכן עשה כל שביכולתו לשכנע כי המסמכים שנחתמו ונחזים לכאורה כמסמכים שנחתמו כדין, אינם מבטאים למעשה את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים ואלה מסמכים שנוסחו על ידי המשיבים, תוך ניצול מצוקת המבקשים, והמבקשים נאלצו לחתום עליהם מתוך לחץ כלכלי ומצוקת אשראי.

ברור כי טענה זו אינה רלוונטית לשלב המקדמי של הדיון בסעד של הליך ביניים בו נדרשת פעולה דרסטית של מניעת פעילות המשיבים עד שתתברר טענת הלחץ, הניצול, העושק וטענות שונות לנסיבות חתימת המסמכים.

שלב מקדמי זה של ההליך מחייב הצגת ראיות לכאורה מהימנות להוכחת עילת התביעה, והמסמכים שהוצגו מציגים לכאורה מערכת עובדות שאינה מתישבת עם טענות המבקשים וממילא עם בקשה למתן סעד זמני כמבוקש.

10.לציין כי המשיבים התנגדו לבקשה, לטענתם יש למבקשים לכל היותר תביעה כספית; ואשר לבקשה למתן צו מניעה ציינו כי לא התמלאו התנאים המתחייבים למתן סעד זמני, הן בשל השיהוי הניכר, הן בשל העובדה כי המבקשים העלימו מסמכים ועובדות ואין להעניק להם סעד שביושר, כן טענו כי ככל שסברו שהטיוטה מספטמבר 2008 תקפה היה עליהם לפנות לבוררות כפי שמחייבת טיוטת ההסכם הנטען כתקף, אלא שגם אליבא המבקשים בוטלה הטיוטה ולכן פנו לבית המשפט בתובענה.

בין שאר המסמכים המהותיים שהמבקשים לא צרפו או לא התייחסו אליהם נמצא מסמך המעיד בעד עצמו כי הטיוטה בוטלה על ידי הסכם מיום 6.5.09 (נספח כ"ב); וכן הפנו למסמכים שצורפו לבקשה ולתגובתם ומהם עולה כי לא הובאו לפני בית המשפט מסמכים מהחודשים האחרונים הכוללים הסכמות שונות ואורכות שהמבקשים לא עמדו בהם ושבעקבות אי עמידה בלוח הזמנים ויתרו המבקשים על זכויותיהם.

צו המניעה